סלקום בע"מ נ' ברק ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתם של המבקשים, מר ארנון ברק (להלן: "המבקש") וגב' ליזה ברק (להלן: "המבקשת"), כי אורה על הארכת המועד להגשת התנגדותם לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדם המשיבה, חברת סלקום ישראל בע"מ, בלשכת ההוצאה לפועל ברחובות, בתיק מס' 2106489091, עד למועד הגשתה בפועל.

בכתב התביעה טוענת המשיבה, כי היא חברה בערבון מוגבל, הרשומה בישראל, העוסקת, בין היתר, במתן שירותי טלפון ומכירת ציוד קצה.

לטענתה, עיסוקם של המבקשים אינו ידוע לה.

עוד טענה המשיבה, כי המבקשים ביקשו לקבל ממנה שירותי רדיו וטלפון ו/או רכשו חבילת תקשורת ו/או ציוד קצה והתחייבו לשלם עבורם, והמשיבה סיפקה להם את האמור.

עוד נטען בכתב התביעה, כי המבקשים לא שילמו למשיבה סכומים המצטברים לכדי 10,524 ₪ כמפורט בתדפיס דו"ח פעולות ללקוח, המצורף לכתב התביעה וממנו עולה כי פירוט החוב הינו: 5,904 ₪ בגין זמן אוויר ושירותים, 4,620 ₪ בגין החזר שווי ההטבה.

לפיכך עתרה המשיבה, בכתב התביעה, כי המבקשים יחוייבו לשלם לידיה את הסך של 11,160 ₪ שהוא סכום החוב הנטען, נכון ליום הגשת התביעה.

ביום 13/1/2010 הגישו המבקשים ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, את התנגדותם לבקשה לביצוע התביעה.

דא עקא, כי במועד זה הוגשה ההתנגדות באיחור ולפיכך ביום 21/1/2010 הגישו המבקשים, לאור החלטת רשם ההוצאה לפועל, מסמך שכותרתו "התייחסות לאיחור לכאורי ובקשה בהולה לביטול עיקולים".

בבקשה זו טוענים המבקשים כי התייצבו, עוד ביום 7/1/2010, בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, כדי להגיש את ההתנגדות וכן בקשה להעברת הדיון.

ואולם, מזכירת ההוצאה לפועל בשם לילך, סירבה לקבל את מסמכי ההתנגדות בטענה כי יש לצרף צילום של תעודת הזהות של המבקשים.

לטענת המבקשים, המדובר בנימוק שגוי, שכן אין הם "חייבים" כהגדרת המונח בחוק ההוצאה לפועל, ואולם, לטענתם, הסבריהם בעניין זה לא הועילו.

בשל עומס עבודה ולחץ, טוענים המבקשים, הגיע המבקש רק ביום 13/1/2010, כאשר הגיש מסמכים בתיק אחר של לקוחתו, וביקש להגיש בקשת ארכה בתיק האחר. במעמד זה לא נדרש המבקש להגיש בקשת ארכה בתיק זה אלא צילום תעודת זהות בלבד.

שאר הנימוקים בתצהיר נוגעים לבקשה לביטול העיקולים על חשבונותיהם של המבקשים.

המשיבה הגיבה לבקשת המבקשים.

בתגובתה טענה המשיבה כי ביום 13/12/2009 בוצעה מסירת האזהרה למבקשים, שאחד מהם, קרי – המבקש, הינו עורך דין במקצועו.

לטענתה, ההתנגדות הוגשה ביום 13/1/2010, קרי – באיחור. לדידה, היה על המבקש לחזור עם מלוא החומר הרלוונטי ולהגיש את התנגדותו ביום 10/1/2010 או 11/1/2010.

עוד טוענת המשיבה כי גם הבקשה להארכת המועד הוגשה באיחור, ביום 21/1/2010.

בתשובתם מיום 1/3/2010 חזרו המבקשים על טענותיהם והוסיפו, כי גם אם טעה המבקש, הרי שהמדובר בטעות בדין, בתום לב, אשר יש להכיר בה כטעם מיוחד להארכת המועד.